החלטה בתיק ת"א 455-08

בפני בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף.

1.         המבקשת (התובעת והנתבעת שכנגד - להלן תקרא "תדיר") טוענת כי יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מכוח מעשה בית דין. לטענתה, התביעה שכנגד נסמכת על אותן עילות עליה נסמכה תביעה קודמת אשר הגישו המשיבים כנגדה וכנגד המשיבה הפורמלית 2, היא מעבידתם של המשיבים (להלן - "התביעה הראשונה"). התביעה הראשונה נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ע"ב 1204/07, ע"ב 1206/07 ו- ע"ב 1205/07), הוכרעה, ונדחתה לגופה ביום 1.10.09 בפסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן - "פסק הדין").

2.         המשיבים (הנתבעים 5 ו-6 והתובעים שכנגד) טוענים כי דין הבקשה להדחות. לטענתם, פסק הדין שניתן על ידי בית דין לעבודה אינו מהווה מעשה בית דין בבית משפט אזרחי אחר. עוד נטען כי תביעתם כנגד המבקשת בבית הדין לעבודה נדחתה אך ורק נוכח טענת תדיר, שם, כי בית הדין לעבודה לא היה מוסמך לדון בטענות המשיבים כלפיה בהעדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

עוד נטען כי קיומו של מעשה בית דין מותנה בכך שהתקיים דיון לגופו של עניין ודיון כזה לא התקיים טרם מתן פסק הדין.

דיון והכרעה

3.         דין הבקשה להדחות.

אומנם עיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי הוא אכן חוזר על הטענות שנטענו על ידי המשיבים כלפי המבקשת במסגרת התביעה הראשונה כטענת תדיר, אלא, שאני סבורה כי פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין היות ולא התקיים דיון ענייני לגופן של טענות המשיבים כלפי תדיר, ואף לא ניתנה הכרעה לגופו של עניין.

4.         במסגרת התביעה הראשונה טענה תדיר בכתב הגנתה כי יש לסלק את תביעת המשיבים כנגדה על הסף בשל העדר יריבות והעדר סמכות עניינית, שכן לא התקיימו בינה לבין המשיבים יחסי עובד ומעביד. לפיכך,לטענתה, טענות המשיבים כלפיה הינן טענות "נזיקיות" אשר אינן בסמכות בית הדין לעבודה, ועל כן עמדה על דחיית התביעה נגדה על הסף.

5.         בהתאם לכך, וכעולה מפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית הדין לעבודה בנצרת ביום 30.6.09 (יש להצטער על כך שפרוטוקול זה לא צורף לבקשה), הסכימה תדיר לקבל את המלצת בית הדין "שלאחר שהתביעה כנגד הנתבעת מס' 2 [ תדיר] תדחה בית הדין ייתן פסק דין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט על סמך החומר שבתיק ללא צורך בסיכומים".

המשיבים הסכימו לכך, בסופו של דבר.

ודוק - אין ספק כי הסכמת הצדדים התייחסה לשני רכיבים שונים ונפרדים. האחד - כי התביעה נגד תדיר תידחה, והשני - כי יינתן פסק דין לפי סעיף 79א לגבי סכום הפיצויים שתחוייב מעבידתם של המשיבים, הנתבעת מס' 1 שם.

היינו, דחיית התביעה נגד תדיר לא הייתה חלק מההסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א, אלא הסכמה נפרדת, שנבעה, כך יש להניח, מקבלת עמדת תדיר כי דין התביעה נגדה להידחות בשל חוסר סמכות עניינית.

6.         משכך, ניתן על ידי בית הדין פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט אשר חייב את מעבידתם של המשיבים לפצותם, וכן נקבע בשולי פסק הדין כדלקמן: "התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 [ תדיר] נדחית ללא צו להוצאות". אף שמנוסח פסק הדין לא עולה באופן מפורש כי דחיית התביעה נגד תדיר אינה חלק מההסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה, ואולם ברי כי יש לקרוא את פסק הדין במשולב עם פרוטוקול הדיון המשקף את המלצת בית הדין ואת הסכמת הצדדים.

למותר לציין כי בית הדין אינו רשאי לחרוג ממסגרת ההסכמות שניתנו על ידי שני הצדדים ועליו ליתן את פסק הדין בגדר ההסכמות בלבד. ראו לעניין זה:

"המקרה הנוכחי מצביע על הצורך בגישה זהירה ודווקנית מצידו של בית המשפט בכל הנוגע למתן פסקי דין על דרך הפשרה ....אם בית המשפט פועל ונותן פסק דין על דרך הפשרה שעה שלא הייתה הסכמה בין הצדדים, או תוך חריגה מהסכמתם,  עלול הדבר לפגוע בנכונותם של בעלי דין להסכים להכרעה על דרך הפשרה".

            ע"א 9887/04 נאור בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (9.3.05).

משאלה פני הדברים, ברור כי דחיית התביעה נגד תדיר לא נעשתה במסגרת סעיף 79 א לחוק בתי המשפט אלא מכוח הסכמת הצדדים לדחיית התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.

7.         ההלכה הברורה היא כי " תנאי חיוני להיווצרותו של כלל השתק פלוגתא הוא, שהפלוגתא, נושא טענת ההשתק, הועמדה במחלוקת על ידי בעלי הדין בתובענה הראשונה והתקיימה ביניהם לגביה התדיינות, שהסתיימה בהכרעתו של בית המשפט." ( מעשה בית דין בהליך אזרחי נינה זלצמן 1991, 171).

נקבע כי  'השתק פלוגתא' - " מקים חסם דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית או משפטית בהתקיימותם של ארבעה תנאים מצטברים: אחד - הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. שניים - התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט לעניין אותה פלוגתא. שלושה - ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באתה פלוגתא ובקביעת מימצא פוזיטיבי לגביה. ארבעה - ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה". (ע"א 98/8558 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת המים בע"מ, פד"י נז(4) 769, 780 (2003) וכן ראו זלצמן, עמ' 162).